ישימך אלוקים, כרחל ולאה!

"אולי היית כבר מוכנה לקראת החתונה?
אולי התחלת לצעוד אל החופה?
הכל סביב רועש רוגש, באים המוזמנים,
אך הנה את בבית עוד בפנים.
לבן אביו אומר הוא לך, רחל היום את לא נישאת,
מסרי את השמלה לאחותך.
לאה, לאה היא הכלה המהוללה,
הרי זה ברור כי היא הבכורה.
את עמדת ושתקת, לא פצית אף מילה,
ידעת כי לא שלך החתונה.
ולא רק זאת,
כי אם מסרת את הסימנים ללאה,
שלא תגרם לה שום בושה."

יום שישי, שעת צהריים. בת השבע שלי שבה עם עיניים בורקות: "אמא, יש לי שיר בשבילך שיגרום לך דמעות". צינית שכמוני, שום דבר לא מזיז למעיין דמעותיי, חוץ משירת ילדים קטנים, ועוד רשימה ארוכה שלא כאן המקום למנותה.
ואז, בתוך סיר הלחץ של שישי היא שרה לי את הלחן הנ"ל במתיקות ובתמימות, מה שגרם במיידי לסיר המרק להיות מלוח יותר.

הסיטואציה הזו בה רחל רואה את שבנתה מתמוסס לה מול העיניים, בה אחותה הבכורה לוקחת ממנה את כל מה ששייך לה והיא שותקת ועוזרת ככל שביכולתה כדי לא לבייש אותה – זה מעשה הרואי בלתי נתפס. מחשבותי מוליכות אותי ואני עורכת השוואה לדור בו אנחנו חיים, דור בו אדם לאדם זאב, דור בו וויתור זו מילה גסה, וסיטואציות מהסוג הזה לא רק שלא יתרחשו, אלא מעשה כזה יכול להוביל לאלימות או לנתק לאורך כל הדורות.

ככל שהיקף מעשיה הנאצלים של רחל מתגלים, ועם זאת הצרות שתכפו אותה במהלך החיים כולל הסוף העצוב, אנחנו מבינים דבר אחד שאנחנו לא מבינים. נקודה. הכל היה כאן בסיפור ההזוי הזה, כדי ליצור פרובוקציה רבת משתתפים: משפחה, כעסים, יצרים, קנאה, מגוון דברים שמהם ניזון האדם בקלות כדי לייצר כאוס מושלם, וכאן מתגלית תמונה שלא נתפסת לבן תמותה, ומעבר לכך סופה המר הוא זה שגרם לכך שבמשך אלפי שנים קיברה הוא משענת לאינסוף בני אדם (במיוחד נשים) שמוצאים על קברה פורקן ונחמה, שמבקשים מרחל שלא תפסיק להתפלל כיון שתפילותיה הם כשל אשה מרת נפש שקרובה לאלוקים יותר מכל אחד אחר.

סיפורה של רחל היה נדיר ואין בלתו, אם נתייחס אל המכלול, אך גם בדור בן זמנינו ניתן לראות מידות נאצלות והתנהגויות מפעימות שמוכיחות כי מורשתה של רחל נשמרת.

הנה לדוגמא סיפור אישי שאני מכירה על בחורה מבוגרת שטרם נישאה. אחותה הצעירה ממנה מתחתנת ממש בימים אלה. לכאורה, הכעס והקנאה אמורים היו לצוץ, וזה גם הגיוני וטבעי. אך במקום זאת היא זאת שדאגה לחתונה לפרטי פרטים. על פניה לא ניכר כלום מעבר לשמחה אמיתית ודאגה כנה לאחותה. מצבה לא ניכר והיא שותקת ולא אומרת מילה על עצמה.

אמא רחל, התנהגותך ומעשייך הנאצלים נטעו שורש חזק בבנות ישראל. אנא, המשיכי להתפלל על בנייך ובנותייך הזקוקים לכל כך הרבה ישועה ורחמים. המשיכי לבכות על בנות ישראל שטרם הגיעו לפרקן או טרם נפקדו, בכייך מהדהד ועוטף את העם הנפלא הזה ברחמים.